פחמימות
המילה פחמימה מורכבת מהמילים פחמן ומים וזאת משום שרובן מורכבות מאטומי פחמן, מימן וחמצן.
הפחמימות נקראות גם סוכרים או סכרידים. הן נחלקות לשלוש קבוצות:
- חד סוכרים- (מונוסכריד) הסוכר הפשוט ביותר שלא ניתן לפרקו לסוכרים קטנים יותר לדוגמה: גלוקוז, פרוקטוז (סוכר פירות, דבש) וגלקטוז.
- דו סוכר- (דיסכריד) מורכבות משתי מולקולות של חד סוכר. לדוגמא: סוכרוז (סוכר לבן), לקטוז (סוכר חלב) ומלטוז (סוכר לתת).
- רב סוכר- (פוליסכריד)-מורכבות ממספר רב של מולקולות סוכר לדוגמה:
- עמילן-חומר תשמורת בצמחים. חומר תשמורת הו אחומר שהגוף- בע" או הצמח יכול לייצר אותו, לאגור אותו ולפרקו בעת הצורך.
זוהי הצורה בה הפחמימות מאוחסנות בצמחים.
- תאית-משמשת מרכיב יוצא דופן בתאי הצמחים. בני האדם אינם מסוגלים לנצל את התאית שבמזון משום שאין לנו את האנזימים המסוגלים לפרקה. אנו קוראים לה "הסיבים התזונתיים".
- גליקוגן חומר תשמורת של פחמימות בגופניו. גליקוגן מאוחסן בכבד ובשרירים ומתפרק לגלוקוז בשעת הצורך.
החד סוכרים והדו סוכרים נקראים פחמימות פשוטות(יש להם מבנה כימי פשוט) לדוגמא: סוכר, דבש, ריבה, שוקולד, סוכריות, פירות. פחמימות אלו נספגות במערכת העיכול במהירות ומעלות את רמת הסוכר בדם.
פעילות גופנית נמרצת דורשת אנרגייה רבה בפרק זמן קצר ולכך מתאימות הפחמימות הפשוטות.
אם האנרגיה לא תנוצל עודף הסוכר יהפוך לשומן.
הרב סוכרים נקראים פחמימות מורכבות. הסוג העיקרי הוא העמילן המצוי בלחם, דברי בצק, אורז, תפו"א, קטניות.
כדי שהעמילן יוכל להתעכל הגוף צריך לפרק אותו לסוכרים פשוטים. עיכול העמילן הוא תהליך ממושך וספיגת הסוכר ממנו למערכת העיכול איטית. במקרה זה רמת הסוכר בדם עולה לאט.
כשאנו אוכלים מזונות עמילניים אנו חשים שובע רב יותר מאשר נאכל מזונות סוכריים.
מומלץ לשלב עמילניים בתתוספת סיבים המצויים בירקות, אורז מלא, לחם מלא, קטניות, פתיתי דגנים, גרעינים.
הסיבים סופחים רעלים, מאזנים את רמת הסוכר בדם ועוזרים בירידת כולסטרול.
